את דרכי במטבח התחלתי כבר בכיתה ז', ומאז לא הפסקתי ללמוד ולחקור. לאורך השנים עברתי בתחנות משמעותיות שעיצבו את מי שאני היום כשף.

גם ברגעים המאתגרים ביותר של השנה האחרונה, המטבח היה המקום שבו מצאתי שקט. בשירות המילואים הממושך שלי, דאגתי לחבר'ה שלי לאוכל שייתן להם תחושה של בית. בין אם אלו היו פיצות שהכנתי בתוך עזה או שקשוקה חמה בשטח – הבישול הוא מה שהחזיק אותי שפוי. בעוד כולם סביבי היו שקועים במתח, אני הייתי עסוק בלהאכיל ולשמח, ותמיד עם חיוך על הפנים. שם הבנתי סופית: החיים קצרים מדי מכדי לא לעשות את מה שאוהבים.